MERCK ואח' נ' אוניפארם בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת הרשמת (כב' השופטת נחליאלי-חיאט) מיום 20.6.10. בהחלטה נדחתה בקשת המערערות לסילוק חלק מעילות התביעה על הסף וכן התקבלו בחלקן בקשות הצדדים בנוגע לתשובות לשאלונים ולגילוי ועיון במסמכים. המערערת משיגה על דחיית הבקשה לסילוק על הסף, ועל חלק מהחיובים שהושתו עליה לגלות מסמכים ולהשיב לשאלונים.

רקע

2.עיקר הדברים כפי שהובאו בהחלטת הרשמת:

המשיבים הגישו ביום 30.12.07, תביעה כספית נגד המערערות לתשלום נזקים בסך 10 מיליון ₪ לצרכי אגרה, שנגרמו להם, לטענתם, עקב רישום לא תקף של פטנט על שם המערערות. התביעה מושתתת גם על נזקים שנגרמו למשיבים עקב צו המניעה הזמני שניתן לבקשת המערערות נגדם, במסגרת תביעה שהגישו האחרונות, לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 2085/00) ושאסר על המשיבים לשווק תרופה גנרית, בשם "מקסיבון", המיועדת לטיפול במחלת האוסטופרוזיס (הידלדלות צפיפות העצם).

לעמדת המערערות, בשיווק התרופה על ידי המשיבים, היה משום הפרת פטנט שנרשם על שמן עוד ביום 2.7.95, בקשר לתרופה המיועדת לטיפול באותה מחלה. צו המניעה הזמני עמד בתוקפו מיום 22.6.2000 ועד ליום 8.11.2001, עת ניתן פסק דין הדוחה את תביעת המערערות ובו נקבע כי הפטנט אינו תקף.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט העליון (ע"א 9248/03), שבשלב הראשון הורה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, והאחרון נתן פסק דין משלים ביום 6.8.03, ששב ודחה את התביעה. ביום 30.4.07, ניתן פסק דין בערעור הדוחה את הערעור ומשכך הפך פסק הדין לפיו הפטנט אינו כשיר לרישום, לפסק דין חלוט. אציין כי בין לבין, הוגש על ידי המערערות הליך פסילה על מותב בית המשפט המחוזי, שקיבל את הבקשה ופסל את עצמו, אך ערעור שהגישו המשיבים התקבל, הליך אשר מטבע הדברים, גרם להתמשכות בבירור התובענה.

יצוין כי תחילת ההליכים עוד במרץ 1998 עת המשיבים הודיעו למערערות על שלדעתם, ולאור פרסומים קודמים, אזי תביעה מספר 6 ביחס לפטנט, שהיא סלע המחלוקת (להלן: "הפטנט"). אינה כשירה להרשם כפטנט. בהמשך, ביום 3.1.99 הגישו המשיבים עתירה לרשם הפטנטים לביטול הפטנט.כאמור, ביום 22.6.00, הגישו המערערות את התביעה לאסור על המשיבים לייצר ולשווק את התרופה מחמת היות הדבר מהווה הפרת הפטנט, ובמסגרתה של זו ניתן צו המניעה הזמני. הוסכם בין הצדדים כי העתירה שהגישו המשיבים לרשם הפטנטים, תידון בבית המשפט המחוזי שדן בתביעת המערערות להפרת הפטנט. עוד הוסכם כי צו המניעה הזמני יעמוד בתוקפו עד מתן פסק הדין ומבלי שהדבר יהווה הסכמה לנטען.

3.בהתאם להחלטת בית המשפט (כב' הרשם זמיר, כתארו אז), מיום 15.1.09, היה על הצדדים להגיש את כל הבקשות המקדמיות עד ליום 1.3.09. בהמשך, נעתר בית המשפט והאריך את המועד להגשת הבקשות המקדמיות עד ליום 16.4.09. ביום 22.10.09, ניתנה החלטה נוספת במסגרת ההליכים המקדמיים בתביעה ובה הורה בית המשפט (כב' השופט זמיר), כי לבקשת המערערות, הדיון יפוצל, בין סוגיית החבות לבין הנזק, בהתאם לכך גם ההליכים המקדמיים יחולו בשלב הראשון רק ביחס לחבות.

4.רק ביום 14.2.10, הגישו המערערות בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, והעדר עילת התביעה. המערערות טענו כי עילת התביעה נולדה כבר בחודש מרץ 1998, עת פנו המשיבים למערערות והלינו על העדר תוקפו של הפטנט שכן אינו כשיר להיות כזה. לכל המאוחר, טוענות המערערות, נולדה עילת התביעה ביום 31.5.00 עת שלחו המשיבים למערערות טיוטת תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד המערערות לפיה הפטנט נעדר תוקף, תוך ציון כי הנזקים בגין העדר כשרות הפטנט, טרם התגבשו. מכאן, שממועדים אלה ועד הגשת התביעה התיישנו עילות התביעה, בכל הנוגע לנזקי המשיבים כתוצאה מאי כשירות הפטנט, ולפיכך דינן של אלה להיות מסולקות על הסף. באשר להעדר עילה, טענו המערערות כי עילת התביעה מושתתת על הסתמכות המשיבים בדבר רישום הפטנט שבוטל בסופו של דבר, עילה שאינה מוכרת בדין הישראלי.

5.המשיבים טענו כי הבקשה לסילוק על הסף הוגשה בחלוף המועד שנקבע על ידי בית המשפט להגשת בקשות מקדמיות, ומשכך דינה להדחות. לגופו טענו המשיבים כי עילת התביעה נולדה רק עם מתן פסק הדין של בית המשפט העליון, ולמצער עם מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעת המערערות. קודם למועדים אלה לא היה "הכוח" בידי המשיבות להגיש את התביעה, שכן הפטנט לא בוטל והיה תקף, כי לא היה בטענתן כי הפטנט נרשם שלא כדין, כדי לגרוע מתוקפו של זה, כל עוד לא התקבלה הטענה. באשר לעילות התביעה טוענים המשיבים כי אלה עילות נזיקיות המוכרות על פי הדין, כגון רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.

6.החלטת הרשמת

כב' הרשמת בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי, קבעה כי דין הבקשה בכל הנוגע לסילוק התביעה על הסף להידחות הן מטעמים פרוצדוראליים והן לגופו של עניין.

אשר לפן הדיוני, נקבע כי דין הבקשה להידחות מחמת שהוגשה בחלוף כעשרה חודשים לאחר המועד הנדחה המוארך שנקבע בהחלטת בית המשפט להגשת הבקשות המקדמיות. זאת נעשה גם ללא הצדק וללא שהוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה, הגם שלא הייתה כל מניעה להגשתה, בהתאם למתווה שקבע בית המשפט. בהבדל, הבקשות לגילוי מסמכים ושאלונים, הן המשך והשלמה של הליכים קודמים שהתנהלו ולפיכך, אין לראות בהגשתן של אלה משום עקיפה של המועדים שנקבעו בהחלטת בית המשפט להגשת הבקשות המקדמיות.

אשר לפן המהותי, נקבע כי עילת התביעה נולדה למשיבים לכל המוקדם ביום 8.11.01, עם מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי שהצהיר על בטלות הפטנט, וממועד זה טרם חלפה תקופת ההתיישנות. עוד נטען כי אם הייתה מוגשת תביעה קודם לכן, הרי בירורה היה מעוכב עד ההכרעה בשאלת תוקף הפטנט. משכך לא קמה למשיבים זכות תביעה קונקרטית טרם חלוף המועד האמור. בית המשפט דחה את עמדת המערערות כי המשיבים לא נדרשו להצהרה בדבר בטלות פטנט לשם הגשת התביעה, שכן ללא פסק דין המצהיר כאמור, התביעה לא הייתה בשלה לדיון.

בהמשך ההחלטה, בחנה הרשמת הנכבדה את בקשות הצדדים באשר למענה לשאלונים וגילוי מסמכים. המשיבים חויבו להשיב למרבית השאלות שהתבקשו כמו גם לאפשר עיון בחלק מהמסמכים. לאור המסקנה בדבר דחיית הבקשה על הסף, חויבו המערערות להשיב לאותן שאלות שעסקו בעניינים נשוא הבקשה לסילוק התביעה על הסף. עוד נקבע כי על המערערות להשיב לשאלות נוספות ובכללן להציג מסמכים בקשר למחיר ולהיקף מכירות של התרופה המיועדת לשימוש "שבועי", שהחליפה את התרופה לשימוש "יומי". לעניין זה הבהיר בית המשפט כי המידע האמור דרוש גם לשלב החבות ולא רק לנזק.

7.הערעור מופנה הן באשר לדחיית הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות, כמו גם מחמת העדר עילה, וכן על חיוב המערערות בחשיפת מסמכים ומענה לשאלון בחלק מהעניינים שנקבעו בהחלטה.

נטען כי אין בהחלטה שקצבה מועדים להגשת בקשות מקדמיות כדי למנוע הגשת בקשה לסילוק על הסף, שכן לפי לשון תקנות 100 ו – 101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, ניתן בכל עת להגיש בקשה לסילוק על הסף, לא כל שכן, בית המשפט אף רשאי להעלותה מיוזמתו. המערערות טוענות כי מכל מקום, שגתה כב' הרשמת בקביעתה דנן מחמת שהבקשה הוגשה עוד בטרם הסתיימו ההליכים המקדמיים בקשר עם גילוי מסמכים ושאלונים, לא כל שכן, הבקשה לסילוק על הסף היא בקשר לחלק הנושאים לגביהם התנהלו הליכי גילוי המסמכים והשאלונים. עוד נטען כי שגתה הרשמת בקביעתה כי המשיבים לא יכלו להגיש את התביעה קודם למתן פסק הדין שהצהיר על בטלות הפטנט שכן פסק דין אינו יוצר ואינו מצמיח עילת תביעה, אלא רק מצהיר על מצב הדברים. לכן, לא נדרשו המשיבים לפסק הדין לשם הגשת התביעה הנזיקית, וכראיה היא טיוטת התביעה שהוגשה על ידם, להצהרה בדבר העדר כשירות הפטנט. לעמדת המערערות, משמעות ההחלטה הינה כי תביעת נזקים בגין הסתמכות על רישום פטנט יכולה להיות מוגשת שנים רבות לאחר שהפטנט נרשם, תוצאה שהדעת אינה סובלת. באשר להעדר עילת תביעה, נטען כי שגה בית המשפט בדחיית הטענה, בקובעו כי המשיבים טענו שהפטנט נרשם הגם שהמערערות סברו שאינו ראוי לרישום, טענה שלא הועלתה בכתב התביעה. מכך לעמדת המערערות הרחיב בית המשפט את החזית שלא כדין. עוד נטען ששגתה כב' הרשמת בסוברה שהמשיבים מייחסים למערערות עילות של רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.

באשר לחיובן במענה לתשובות לשאלונים וגילוי מסמכים, טוענות המערערות כי שגתה הרשמת הנכבדה שעה שחייבה אותן לחשוף מסמכים ולהשיב לשאלונים בקשר למחירים והיקף מכירות של התרופה השבועית בהבדל מהתרופה היומית, שכן חשיפתם של אלה נוגעת רק לשלב הנזק, ששעתו אם בכלל רק לאחר הכרעה בחבות. בהקשר זה אף נטען כי מההחלטה לא ברור מדוע יש מקום לחייב את המערערות להתייחס למידע בדבר נתונים פיננסים בקשר עם התרופה שכן קביעת הרשמת בהקשר זה המושתתת על טענת המשיבים לפיה המערערות פעלו באמצעות צו המניעה הזמני, על מנת להוכיח את החדרת התרופה לשוק, אינה דרה בכפיפה עם הנטען בכתב התביעה. מכל מקום, לא הוצגה תשתית ראייתית המצדיקה זאת ובנוסף משתרעת על פני תקופה שאינה דרושה ויש בה הכבדה ניכרת. נטען כי הרשמת בהחלטה זו התעלמה מחיסיון על מסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוח.

8.המשיבים תומכים בהחלטה. לדידם, המערערות הגישו את הבקשה בחלוף המועד להגישה, ולכן דינה להיות מסולקת על הסף. לגופו סבורים כי צדקה הרשמת שעה שקבעה כי עילות התביעה לא התיישנו כל עוד לא ניתנה הכרעה בשאלת תוקף הפטנט. עוד סבורים כי לא היה בקביעת הרשמת משום הרחבת עילות התביעה, תוך הפנייה לסעיפי כתב התביעה. המשיבים אף סבורים שאין בפרק ההחלטה הנוגע לגילוי מסמכים ומתן שאלונים כל שגגה לפי שמדובר בעניינים הנוגעים לחבות ואינם מוגבלים רק לגובה הנזק, כמו גם שמדובר בהחלטה בעניינים שערכאת הערעור אינה מתערבת בהם.